<h1>סמ"ג עשין סימן ל'</h1>
<h2>דף כה:</h2>
אמרינן בפרק במה מדליקין שהדלקת נר בשבת חובה, ועיקר ציוויה מפי הנביאים שציוו לכבד את השבת, והדלקת נר נאה הוא עיקר הכבוד, ומברכין עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת דגבי נביא כתיב (דברים י"ח ט"ו) אליו תשמעון וגם בכלל לאו דלא תסור הוא (עי' רמב"ם שבת פ"ה ה"א) ואמרינן נמי התם (כ"ג ב') הרגיל בנר נאה הויין לו בנים תלמידי חכמים.
<h2>דף לה:</h2>
גרסינן בפרק במה מדליקין הטמין המטמין והדליק המדליק ושוהא כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת, משמע שאין הדלקת נר שבת קבלת שבת. אמנם המדליק עצמו יכול להיות אסור במלאכה לאחר שהדליק דתניא בתוספתא דסוכה (פ"ד ה"ז) גמר מלקרות, פירוש מלתקוע, אפילו מיחם בידו אינו מטמינו אלא מניחו בארץ ואפילו נר בידו אין מניחו על גבי מנורה אלא מניחו בארץ.
<h2>דף קיג.</h2>
מצות עשה של תורה לשבות ממלאכה ביום השביעי שנאמר וביום השביעי תשבות (ע"פ רמב"ם שבת פ"א ה"א). ובספר הלאוין (ל"ת ס"ה) יתבאר מה הם המלאכות האסורות. ומצות עשה מדברי הנביאים לעשות לשבת כבוד ועונג שנאמר (ישעיה נ"ח י"ג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד (עי' רמב"ם שבת פ"ל ה"א). וכתיב וכבדתו ודרשינן בפרק אלו קשרים וכבדתו, שלא יהא מלבושך של חול כמלבושך של שבת כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותי, ואם אין לו להחליף משלשל טליתו למטה כדי שלא יראה כמלבוש של חול (ע"פ רמב"ם שם ה"ג וע"ש), מעשות דרכיך, שלא יהא הילוכך של שבת כשל חול, ממצוא חפצך, חפציך אסורים חפצי שמים מותרין, ודבר דבר, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, דיבור אסור והרהור מותר. ובויקרא רבה (סוף פרשה ל"ד) גרסינן אימיה דרבי ישמעאל ברבי יוסי כד הות משתעיא מילין סגיאין בשבתא אמר לה אמי שבתא הוא והיא שתקה (קי"ג ב' תד"ה שלא ע"ש). בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת אמר ליה ובחול מי התירה שהרי נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי של שבת (קי"ג ב').
<h2>דף קיז:</h2>
אמרינן בפרק כל כתבי אליבא דרבנן שחייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה (רמב"ם שבת פ"ל ה"ט) ומביאין להם סמך מן המקרא ששלשה פעמים נאמר בהם היום גבי אכילת המן (שמות ט"ז כ"ה) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. וגבי מן כתוב לחם, הוא הלחם אשר נתן וגומר, מכאן פוסק ה"ר רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' צ"ב) שצריך לחם לסעודה שלישית וכן ביו"ט נמי ואמרינן בפרק ג' שאכלו (ברכות מ"ט ב' ותו') שבת ויו"ט דלא סגי דלא אכיל מחזירין אותו אם לא הזכירם בברכת המזון פירוש דלא סגי דלא אכיל פת דבר שצריך ברכת המזון. ויש שהיו מקילין לעשות סעודה שלישית במיני תרגימא כדתניא בתוספתא דסוכה (לפנינו בגמרא סוכה כ"ז א') השלים במיני תרגימא יצא, ומיני תרגימא הם דברים הנעשים מחמשת המינים דתניא בתוספתא דברכות (פ"ד ה"ד) הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות (פסחים ק"ז ב' תד"ה מיני) והם כעין ביניי"ץ וקרייפלינש בלע"ז.
<h2>דף קיח.</h2>
בפ"ג דמגילה (כ"ג א') ת"ר ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת בשבת ממהרין לבא וממהרין לצאת ביום הכיפורים ממהרין לבא ומאחרין לצאת. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בפרק כל כתבי כל השומר שבת כהלכתה ומכבדה ומענגה לפי כוחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר (רמב"ם שבת פ"ל הט"ו).
עונג שבת היא אכילת בשר ודגים ושתיית יין, ומענגה כפי כחו. אבל אינו חייב לעשות יותר מדאי כאשר אמרו חכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (עי' רמב"ם שבת פ"ל הל' ז', י'). ואסור להתענות עד שש שעות ביום בשבת כדאיתא בירושלמי דנדרים (דף כ"ו א').
תשמיש המטה מעונג שבת הוא לפיכך עונה של תלמידי חכמים הבריאים מלילי שבת ללילי שבת (רמב"ם שבת פ"ל הי"ד).
<h2>דף קיט.</h2>
אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת (שבת קי"ז ב'). וחכמים הראשונים הם עצמם היו מתקנין שבת שלהם ואחר כך היו מתעטפים כחתנים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת מלכתה. [ו]מסדר אדם שולחנו בליל שבת וכן במוצאי שבת [ו]אע"פ שאין צריך אלא לכזית כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו (ע"פ רמב"ם שבת פ"ל ה"ה ע"ש), וצריך שיהא שולחנו של אדם ערוך ומטתו מוצעת ונר דלוק קודם שבת לכבוד שבת ואם כן הוא מלאכי השרת אומרים יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה (סימני סה"ת רמ"ו) (שבת קי"ט ב').
